פסק-דין בתיק עפ"ת 10750-06-12

ערעור על פסק דין של בית משפט השלום לתעבורה באילת (כב' השופט עדן), מיום 19.4.12 בתיק 4719-02-10, לפיו הורשע המערער לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, ונגזרו עליו עונשים של פסילת רישיון נהיגה בפועל, למשך 6 חודשים, פסילה מותנית וקנס.

בהכרעת דינו, העדיף בית משפט קמא, את גרסת השוטר, לפיה העקיפה בוצעה על קו הפרדה רצוף, על פני גרסת המערער, לפיה התחיל וסיים את העקיפה בקו מקוטע.

בית משפט קמא סמך את קביעתו על כך שעדות השוטר היתה מהימנה בעיניו, ולא נסתרה בחקירה נגדית.  לעומתה, לא מצא את גרסתו של המערער מהימנה. בית משפט קמא ציין כי כאשר נעצר המערער על ידי השוטר, לא כפר בחציית הקו הלבן, אלא אמר שלא סיכן אחרים. רק בבית המשפט טען המערער כי לא חצה קו לבן. גם נ/1, שהוא מכתבו של המערער למפקד יחידת התנועה באילת, אינו מתיישב עם גרסתו בבית המשפט. בנ/1 התייחס המערער לעקיפה של רכב אחד, ואילו בבית המשפט ציין כי עקף שני כלי רכב. בנוסף, בנ/1 טען המערער כי הבחין בניידת לאחר שעבר את המחסום, ואילו בעדותו בבית המשפט כבר שיפר את גרסתו, וטען כי הבחין בניידת עוד לפני העקיפה.

בית משפט קמא גם עיין בסרטון שצילם המערער את האזור, על מנת להראות כי קיימת טעות אופטית, בגינה נחזה הקו המקוטע, כקו רצוף. בית משפט קמא לא השתכנע כי קיימת טעות אופטית כאמור, וציין גם כי אילו היתה קיימת טעות אופטית, הרי שהעקיפה לא בוצעה באותו קטע נטען, ועל כן אין קשר בין הקטע שצולם לקטע בו ארעה העבירה. הקטע בו קיים קו רצוף הוא ארוך, והמערער בחר להתמקד רק בחלקו האחרון. על פי עדות השוטר, שהייתה מהימנה על בית משפט קמא, האירוע אירע בפניה למסוף רבין. על כן, העדיף בית משפט קמא את גרסתו המהימנה של השוטר, על פני גרסת המערער בה לא נתן אמון.

ב"כ המערער טוען בכתב הערעור, כי לא היה מקום להעדיף את עדותו היחידה של השוטר על פני עדות המערער, אשר נתמכה בממצאים אובייקטיביים. לטענתו, בית משפט קמא לא ייחס חשיבות לכך שהקטע המקוטע ארוך פי שניים מהקטע הרציף, ובסקיצה ת/1 שערך השוטר, רואים בבירור כי העקיפה הסתיימה ממש לפני מחסום מג"ב, ולא כפי שקבע בית משפט קמא, מהפניה למסוף. עוד טוען ב"כ המערער, כי לא ייתכן שהשוטר זוכר אירוע שאירע שלוש שנים קודם לכן. עוד נטען, כי בית משפט קמא קבע, כי בתשובת המערער לשוטר, לא כפר המערער בעקיפה בקו לבן, אלא טען שלא סיכן את התנועה, אולם למעשה, מאחר והמערער עקף בקו מקוטע, לא סבר שהשוטר מאשים אותו בעקיפה בקו לבן. ב"כ המערער חולק על כך שדברי המערער נרשמו במדויק. בנ/1 טען המערער כי אמר לשוטר מיד כי התחיל את העקיפה כשהקו הלבן הסתיים, ולכן אין מדובר בגרסה כבושה.

אשר לקביעת בית משפט קמא, כי המערער סתר עצמו לגבי מספר כלי הרכב שעקף, טען ב"כ המערער, כי המערער נתן לכך הסבר סביר (אחד מכלי הרכב סטה באמצע העקיפה לשולי הכביש). אין גם קשר לטענת ב"כ המערער, בין השאלה מתי הבחין לראשונה המערער ברכב המשטרה, לשאלה מתי סימן לו רכב המשטרה לעצור. מדובר בשתי נקודות זמן שונות אליהן התכוון המערער, ואין לראות בכך סתירה. בית משפט קמא טעה, בקבעו כי האירוע אירע בפניה למסוף רבין, שכן השוטר ציין כי האירוע התרחש בקילומטר 15-16 בכביש 90. על פי הסרט רואים בבירור כי קילומטר 15 מתחיל מיד עם הפסקת הקו הלבן ותחילת הקו המקוטע. בנוסף, על הסקיצה אותה ערך השוטר, נראה בבירור כי העקיפה התחילה הרבה אחרי הפניה למסוף והסתיימה לפני המחסום.

לטענת ב"כ המערער, טעה בית משפט קמא בקבעו כי הקטע בו קיים קו לבן הוא קטע ארוך. המערער מדד עם מטר את הקו הרצוף והמקוטע, ומצא כי הקו המקוטע ארוך יותר. הוא גם חזר על טענתו שחלק מהקו המקוטע נראה כקו רציף בשל טעות אופטית. עוד טען המערער כי קטע הכביש בין הפניה למסוף רבין ועד למחסום הוא קטע שאורכו 800 מטר. הקילומטר בין ה- 15 ל- 16 מצוי 250 מ' אחרי הפניה למסוף. המערער לא כפר בכך שהאירוע אירע באותו קטע, אך ציין כי היה על קו מקוטע, ואכן על פי הסרטון, נמצא כי מתחיל הקו המקוטע מיד אחרי הקילומטר ה- 15 לאורך 550 מטר עד למחסום.

ב"כ המערער טוען כי אין מקום להעדיף באופן אוטומטי את עדות השוטר על פני עדות האזרח.

ב"כ המשיבה עותר לדחיית הערעור. לטענתו מדובר בממצאי מהימנות שבהם אין להתערב. גם בעניין העונש טען כי אין בכך חריגה מהרף הסביר, נוכח עברו המכביד של המערער.

דיון

צפיתי בסרטון שהגיש המערער לבית משפט קמא. אכן, בקטע בין אבן הסימון של הק"מ ה-15 לבין המחסום, הקו הרציף קצר יותר מהקו המקוטע, וזאת לכאורה בניגוד לגרסת השוטר. מת/1, הוא התרשים ששרטט השוטר, עולה שהעקיפה החלה ברבע הדרך אחרי הפניה למסוף והסתיימה ממש בסמוך למחסום, עדיין על קו רציף. לפי השרטוט, כל הקטע הזה הוא קו רצוף. אלא שבפועל, הקו המקוטע משתרע לאורך כשני שליש מהדרך בין הפניה למסוף עד המחסום. בשום פנים לא ייתכן שהעקיפה הסתיימה קרוב כל כך למחסום מג"ב, ועדיין היתה על קו רצוף. גם בהינתן שמדובר בשרטוט שמטבע הדברים אינו מדויק, מדובר ביותר ממחצית הקטע, ועל כן, טעות שלפיה 80% או 90% מהקטע הוא קו רציף, היא טעות משמעותית. לגבי תחילת העקיפה, ממקומה בנ/1 לעומת הצילום, יתכן שהחלה בקו קטעים ויתכן שבקו רצוף. אלא שנוכח שגיאתו הבולטת של עד התביעה בכל הנוגע לסיום העקיפה, תתכן גם שגיאה בתחילתה.

לפיכך, נותר בליבי ספק באשמתו של המערער ואני מזכה אותו מהעבירה המיוחסת לו.        

ניתן והודע היום,  י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: